אבי בוץ

ישנם הם שמה
בזיכרון עצוב
הולכים הם בדממה
אל מקום עזוב

חיים הם עד כי
פסקו גם פסיעותי
איה נלך אנו
נלך אל בלי שוב

- אבי בוץ 23/01/2012 - (1. 2. 3. ניסיון… אחרי 21 שנה…)

עומד בהמתנה
עטוף בחשיכה
סיגריה לא רעה
נשאפת לריאה

צינה לוחשת, כמבקשת
את גופי לרשת
יללה את השקט מפירה
חתלתול מנסה לגשת

חתלתול חמוד קטנטן
עומד, רועד, בוכה
על מר גורלו מבכה
מביט בעיני, כאומר:
אדם, גם בי רגשות ישנם

חברה תרבותית, אינטלקטית, אכזרית
מוקיעה את עמי ודורשת:
"אל פחי האשפה נא לגשת"
מה אבקש, רק פינה קטנטנה חמימה
אי-שם ברחבי חדרך

את ילדך תחנך
אני אביט מהצד
אשב בשקט ואלמד
וכשאשוב לעולמי
אחנך כן את עמי

שייצאו מהפחים
וייכנסו למגורים
יפתחו להם תרבות
התחשבות גם עדינות

כן - רק שתדע, אדם
גם לי רגשות אותם

- אבי בוץ 02/02/1990 01:15 -

במפגש אדמה ומים
זו היא רצועה של חוף
שהה שעה או שעתיים
תשתלב עם פלא נוף

צעדים ממך מספר
דר לו שם עולם נסתר
ציורים, תמונות, או סתם שמועות
מעצבים דמיונך ומטביעים אמונות

הרים מחוטבים ברוח
מבקשים עליהם לנוח
קח תמונה מהם על קיר
חוויות אותך תזכיר

אלפי הגרגרים מתפזרים ומקפצים
מחפשים איזון ליצור
בואו אנשים כלואים
קחו שלווה, ויהא לכם דרור

- אבי בוץ 21/04/1990 -

זכרכם לא ימוש, אחי
בפרוץ הסערה אחזה בכם אש
בדממת הצפירה יסמרו שערותי
גושי המתכת עדים, גיבורי

כשבינה מנת חלקם של מעטים
מלחמת רבים כצרת הטיפשים
עם שכן, מה רבו שטחיך
מדוע תבקש את שטחה של ישראל?

מתקומתך אומה רק דם שתו תלייך
ואפר גיבורים כיסה את אדמתך
לחשי נא לי אומה, ברוך מבין שפתייך
כמה עוד יפלו חלל על במותייך?

אלפיים שנות קרבנה
מה עם התקווה?
אפשר והשלום
יצא מן החלום

אחרי אלפיים שנות
היחרטו עוד שמות?
כל מה שקיים
קיים רק בזכותם

- יום העצמאות תש"נ (1989)

- אבי בוץ 1989 -

תחנוני אליכם נמסו בדרכם
אל נפש מתנתקת, מאל דם
אשר שופך למענכם לדור הבא
בעטותו כנפיים ופרח לגולה

לשעה של מבחן העת
בקריסת הקברים בידם
הוקעה, שלעולם לא תיתם
היכן ישראל ומקלטה כעת?

באברקיים מלאים לא תוכלו לרכוש חיים
משטנה לעד אורבת, המיית המתים
ממעל לקברים מנותצים מתחננת:
שובו אחים, שובו אל מולדת

קחו לבכם מנייר זוטות
שימו נפשכם על שולחן החשבונות
כדורנו נסוב וכבוקר ישוב
ההסטוריה לעד תיסוב ותשוב

- אבי בוץ 1991 -

לי תם ולך אקדיש
מילות צלולות, פיוט חריש
כל דבר ידעת כעץ ניצב
פריחתו תבקשי גם בימות הסתיו

בסגור השער על הרגש, בחרי בהיגיון
לא אופייני, שבילייך לא סומנו בשושנים
קחי השני, לך לעבור, ללא רחמים ולא בדמיון
בניתוק נפשך מקשר לב אל נא תציפיה בכאב
כי יום שלכת לך ייתם, ולאחריו פריחת שנים
הרי אדם הוא טבע נטוע מיתר מתרברב, שסופו ליבב

לי תם ללא תכלית, כמסע בין כוכבי
המאפיר שיער בקצב אימתני
אקושש פיסות זרדים, ובם אקווה לקבל
כבוד, וכמה ענפים

לא ארדוף מטבע זהוב, אלא מקצוות עולם
אבקש ידע וחוכמת אדם
אפרה בו את שורות שירי כאישה
ולוולד אצפה בתום חודשי עיבור רחמה

אל לך מתסבוכת ראש
ובקושיות פתרון לדרוש
זאת אני כבר אעשה
כי עולם במה של יקום במחזה

לי תם, ולך אקדיש
תם משחק המדומה, לחיים כמחזה
את מבחן הבד עברת או לא, תקפצי לאש
בעבור עשור עוד ניפגש, אמנם
לראותך אצפה לא חרוכה
אלא בין שבילי ההצלחה

- אבי בוץ 1991 -

אדם בשמחתו יתעטף
בחסכונות קטנים, לא משנים
ירקד בין שבילי החמרנות
טיפשי למדי במשטר של גזלנות

האבק מתנקז והבית ממורק
הילדים מקושטים, והאישה רק "רחמים"
יברך את הצדדים, אוהבים וגם שונאים
וכששלם הוא עם עצמו
יברך עם משפחתו

מקטן ועד גדול יסבו לשולחן עגול
מזמורים יזמרו ומצוות יקיימו
סעודה גדולה תוגש, כל מתכון על המגש
השמחה בלב גדולה, והבטן נפוחה

כך תאי ההשרדות מתמלאים בעוד כמות
עד כי בא מועד הבא
ובמוזאון הפטנטים חתומים בארכיון, הנ"ל
כל קדושי דורותינו ז"ל

- אבי בוץ 12/04/1990 12:45 - 01:50 -

בין כותלי חדרי לבי
כלואה אהבתי
כאש בוערת בקרבי
מכלה את נשמתי

זלזל קטן, אשר ייפול
ברוך אל תוך חכי,
יפרח, יגדל לעץ גדול
מאש אהבתי

- אבי בוץ 1991 -

מה קורה אחרי המוות?
לעולם לא יידע זאת איש
השערות, ספרים, עדויות מהמתים
מוות הוא דבר קיים, זאת ודאי יודעים כולם

מוות - זה מה יש
מזה כלל אין להתרגש
זה הוא שלב של מעבר
אל עולם נורא נסתר

הגוף מת, שקט
זוהא לבן בוהק, לא מסנוור
רגש של שלווה בהכרה
משיכה - בתת מודע

המשפחה לפתע מגיעה
שאלות רבות פורצות עתה
החיים עוברים חולפים כסרט נע במחשבה,
וקול עמוק בתת מודע קורא: 'חזור'

מנהרה ארוכה ואפלה נראית באופק
הרגשת נפילה של חזרה
ובהתעוררות הזו, כשהתענוג באופק,
לך תסביר לעולם את החוויה

- אבי בוץ 1991 -

דֶרֶך מַסוֹת שֶל כְלוּם
מִתְגוֹרֶר בָיֶקוּם
וְחוֹשֶּף אֶת קָרְנַיו
לְאִישוֹנִי הַנִלְהָב

אוֹרוֹת פַנָסִים נִלְהַבִים מַצְדִיעִים
בְהַעַרָצָת עוֹלַמִים לְמֶלֶך מַקְסִים
בְסִיבוּב כַדוּרֶנוּ עוֹד לִפְנֵי קִיוּמֶנוּ
מְכַסֶה בוֹ הַחוֹשֶך חַלָקִים עָד זְמַנֶינוּ

יָפֶה הוֹא נִרְאֶה דֶרֶך עַדָשָה מָגְדִילַה
כַדוֹר מוּרְכַב בְלִי חַיים
מַהָמוּרוֹת, קֶנְיוֹנִים
נִיסְיוֹנוֹת מֶחְקָרִים לְהַפְרוֹתוֹ בְחַיים

מֶאוֹת בַשָנִים מְסַמֶל וּמֵאִיר
שְבִילֵי אַהָבַה בְאֹורֹו הַנָדִיר
כֵמָה טוֹב הוּא נִרְאֵה
וְטוֹב לַנְשָמָה

- אבי בוץ 1991 -

בֶעוֹמְקוֹ שֶל חוֹשֶך חַרִישִי
יוֹשֶב לוֹ מִסְטֶר אֶנוֹשִי
עָל סָפְסָל בֲגָן עָזוּב
בוֹהֱה לוֹ בֶמַבָט עָצוֹב

מְכוּנַס בְתוֹך תוֹכוֹ
מְלַקֶט אֶת שְיָירֵי נִשְמָתוֹ
מָקְשִיב לְשֶקֶט אֶינְסוֹפִי
חוֹלֶם עַל מַשֶהוּ עָתִידִי

סִיגָרִיה בֵין שְפָתַיו
ובְאוֹר הָאֶש שֶל הָמָצַת
חַוָוה הוֹא שוּב אֶת נְעוּרַיו
בָם אָהַב וְנֶאֱהָב

מְעֵשֶן בָאַפֵלה
מִתְעָנֶג עָל שְאִיפָה
קוֹל עָמוּם שֶל חָרִיכַה
מְפֶר קוֹלָה שֶל הַשָלְוָוה

שוֹבָל דָק שֶל נְשִיפָה
מִתְפֵזֶר בָאָפֶלָה
מִתְאַחֶד עִם הֶבֶל פִיו
נִרְעָד מוּל קִרְקוּר מֶעַיו

כַן שָבוּר שֶל פָח חָדָש
מְבָקֵש תִיקוּן מְרָש
כָמָה אָבָנִים בִמְקוֹם
מְשָנוֹת אֶת הַמָקוֹם

וּמִבְעַד לַחָלוֹנוֹת
חִיש כַבִים שָם הָאוֹרוֹת
אָנַשִים תוֹפְסִים תְנוּמָה
מְנוּחָה לַנְשַמָה

הַשָעָה הִיא שְעָת חָצוֹת
לֹא יָכוֹל יוֹתֶר לִבְכוֹת
מְכַבֶה אֶת הַנְשָמָה
מְנַסֶה לִתְפוֹס תְנוּמָה

- אבי בוץ 1991 -